מעבר לאסאנה

כשמסתכלים היום על פני החברה, האנושות בכללותה, יהיה קשה מאוד לפספס את חוסר האיזון שבו היא נמצאת. קצב חיים מהיר במיוחד, קצב ילודה אפילו עוד יותר מהיר, מיתון גדול, רגשות כגון – כעס, מתח, עצבנות, פחד, תאווה לכוח ושליטה, רעש גדול, מחשבות רבות, דפוסים, התניות וקארמה אינסופית. אפשר אולי לומר שעמוק בפנים אצל כל אחד מאיתנו יש את הזעקה לשינוי ולשחרור. ישנו רצון פנימי לחוויה של נכון, לאושר ללא תנאי , לחזרה למקום שממנו באנו ,למקום שהוא בית ושקט.

היוגה היא דרך , מסע לשחרור, לחופש, לחוויה של אחדות ולחזרה הביתה. במסורת היוגה ישנה לקיחת אחריות. מסורת שבה האדם לוקח אחריות על חייו , מחשבותיו והתנהגויותיו. אין האדם מטיל את האחריות, אשמה על נסיבות החיים או על הסביבה. ישנה מציאות קארמטית: דפוסים, התניות, סיפור אישי ואת אלו האדם יכול ליצור ולשנות. כבר מתוך שתי פסקאות אלו מתעוררות המון שאלות ותהיות: איזה סוג של עשייה או אולי אנרגיה דרושה לשינוי? האם משנה השיטה או הדרך שבה אנו בוחרים ללכת? האם יש נכון או לא נכון? למה דווקא תרגול של אסנות ? האם לא די בעבודת מודעות בלבד? ושאלות נוספות…
במאמר זה אתייחס או אנסה להתייחס לשתי השאלות האחרונות, למה דוקא תרגול אסנות ואיך הן תומכות בתהליך ? האם לא דיבעבודת מודעות בלבד?

אין להמעיט בעוצמה , בכוח ובמורכבות של ההכרה האנושית כפי שהיא היום. ובכדי לאפשר שחרור אמיתי ובהירות מחשבתית, חייבים אנו לפעול בכל הרבדים, נפש – גוף ורוח.
על פי מסורת היוגה (כיום ישנם מחקרים רבים שמאששים זאת) השרירים הם ג'סטות למצבים מנטאליים- רגשיים. אירועים, תחושות ורגשות שחווינו בעבר נמצאים בשרירים ובשדה האנרגטי של הגוף. תוך כדי תרגול אסאנות (ונשימת האוג'אי על פי האשטנגה יוגה ויניאסה) אנו יוצרים נגישות למקומות שונים , מאפשרים שם יותר טווח תנועה, מאפשרים לפראנה (אנרגית החיים) לנוע ולזרום בחופשיות למקומות נוספים בגוף.

ישנה הרבה קארמה ומידע שמוחזק אגור ומקודד בשרירים ובשדה האנרגיה , כתוצאה מתרגול האסאנות נוצר מגע עם רמת התחושות הרגשות והאנרגיות שיושבות בגוף. מכאן שההסתכלות על תרגול האסאנות הוא יותר בהיבט של הזרמת אנרגיה, יותר תרפויטי – לא בהיבט של כוח פיזי או "צורת האסאנה המושלמת" (מה גם שלכל אחד מאיתנו יש מבנה אנטומי שונה), התהליך הוא תהליך אנרגטי רוחני יותר.

איך זה בא לידי ביטוי בתרגול לפי גישת האשטנגה יוגה ויניאסה?
האשטנגה יוגה ויניאסה מתאפיינת בתרגול דינאמי ומלא עוצמה. אך יחד עם זאת זורם ומדיטטיבי. החשיבות היא הויניאסה, הסינכרון והתיאום בין הנשימה לתנועה. לכל תנועה יש שאיפה או נשיפה אחת בהתאם. בתרגול אנו נותנים לנשימה להוביל ושומרים על משך ורצף אחיד בין שאיפה לנשיפה (לדוגמה: שאיפה 5 שניות, נשיפה 5 שניות). ברגע שיש כוונה פנימית לשחרור הקשרים והמבנים הקארמתיים שישנם וכשתשומת הלב בזמן התרגול תהיה אל הנשימה ואל תנועת הפראנה (אנרגיית החיים) הנעה בחופשיות במרכזים השונים בגוף (אגן-בטן-איזור הלב-הצוואר-איזור הראש) ולא אל מחשבות כגון : התנוחה המושלמת, מצליח לי, לא מצליח לי, להספיק את הרצף, קשה קל, מחשבות על העתיד, על העבר, מה עשינו לפני התרגול מה נעשה אחרי התרגול, או כל מחשבה אחרת שמופיעה – התרגול יהפוך – שקט יותר , מדיטטיבי יותר , עירני יותר.

גם אם זה אומר שבברכת השמש השנייה במעבר מהתנוחה אדהו מוקהה (כלב מביט אחורה) לתנוחה וירהאבהאדרה אסאנה (תנוחת הלוחם) לא נספיק להתיישר ולהתמקם בתנוחה אלא נגיע עד היכן שמתאפשר בהכנסת אוויר, ואז בהוצאת אויר נמשיך ונרד לצ'אטוראנגה דאנדאסאנה (ארבע נקודות מגע) נאפשר לנשימה להוביל את התרגול. נחווה את עיקרון הויניאסה. תהיה לנו חוויה שונה, משהו אולי יותר מכיל , שלם , מקבל שקט. היבט רוחני אנרגטי יותר.

כך נוצר פתח לשינוי מהותי, להיות יותר קרובים, הכרות ומגע עם האמת והשקט הפנימי, חוויה של אושר , ושביעות רצון ללא תנאי עם כל מה שמופיע. אום.

המאמר נכתב על ידי שני דוכן מורה מוסמכת לאשטנגה יוגה ויניאסה,
מלמדת בסטודיו ליוגה בהוד השרון.

בהתמדה ולאורך זמן

דרך התרגול, בהתמדה ולאורך זמן

למי שטייל במזרח בכלל או בסין בפרט, קצב החיים האיטי , הדרך שבה מתנהלים הדברים, אם זה בעסקים, טקסי התה והאוכל או תרגול של דרך כזו או אחרת, הינם מוכרים ולעיתים אף הופכים לשיעור עצמו.

עבורנו כאנשים מערביים או ככאלה המגיעים ללמוד ולחוות את התרבות הזו לעומקה, לעיתים אין את הסבלנות והכבוד ללכת בדרך זו ואנו מאבדים מהר מאוד את הדרך מתוך רצון להשיג משהו מיידי מתוך מחשבה שהשגתו היא המטרה העליונה לשמה אנחנו הולכים בדרך.

"אתה לא רואה שאני כבר יודע את זה? מה הלאה? אני רוצה להתקדם…"
שמעתי את עצמי אומר זאת במחשבותיי שוב ושוב למורי בתחילת לימודיי בשאולין, ובכל פעם הזכרתי לעצמי שזה השיעור שלי. אחרי שבוע של הליכה איטית שלב אחרי שלב אתה נכנס לזה ומבין את גודל המשמעות של צירוף המילים "בהתמדה ולאורך זמן"…

האם אנחנו באמת מאמינים שזה בהישג ידינו?
האם משהו נמצא בכלל בהישג יד של מישהו?
ומה יקרה שנגיע לשם? האם לא נמשיך לחפש באובססיביות את הדבר הבא?

כל דבר נעשה בקצב ובמקום שלו ולאורך זמן. אם נפעל נכון ונתמיד אין דבר שיוכל לעמוד בפנינו. מורי היקר שיפו פו-סאן-בין נוהג לומר שלימוד גונג פו כמוהו כמו ללמוד מוסיקה, אתה לומד לאט לקרוא את התווים, מאות פעמים מתרגל תו אחד בלבד, שעות וימים עד אשר כל חלק בגוף מכיר אותו היטב ואז עוברים לתו הבא וכך אחרי שעות רבות לומדים מספר תווים ומרכיבים איתם בית אחד, ועוד אחד עד אשר נוצרת יצירה מופלאה.

בהתמדה ולאורך זמן הינו צירוף מילים שלעיתים אינו מוכר לנו כאנשים מערביים. אנחנו רוצים את הכול כאן ועכשיו וכדאי שיהיה מהר. אבל זה לא תמיד עובד, למען האמת זה כמעט תמיד לא עובד ומה שמקבלים בתמורה זה סבל, אכזבות, קשיים והרבה אשליות.

כמו כל דבר אנחנו מחפשים כיצד לשלב את ההבנות האלה בחיי היומיום. האם אני יכול לנהוג כך עם ילדיי? האם בזוגיות שלנו אנחנו מבינים את המשמעות של "בהתמדה ולאורך זמן"?

באומניות הלחימה הסיניות נוהגים להשתמש במושג של מים, להיות כמו מים, לנוע כמו מים, התאם עצמך לכל סיטואציה כפי שהמים מתאימים את עצמם לכל כלי בהם נשים אותם, הם שקטים ורכים ועם זאת בעלי עוצמה שיכולה להרוס כל דבר שיעמוד בדרכם.הבט במים בטבע כיצד לאט לאט הם זורמים ברכות ובשקט אבל גם בעוצמה. התבונן בפלג מים עדין כיצד כל טיפת מים אחת קטנה נופלת על סלע גדול ומוצק וכעבור שנים המים ישברו את הסלע.

לפני כשש עשרה שנים התגוררתי בהוואי שם נתקלתי לראשונה ביכולת של אותה התמדה להביא את התלמיד למקום הכי רחוק שאפשר. הייתה לי ההזדמנות לצפות מספר פעמים במי שבאותו הזמן היה אחד הספורטאים המובילים בעולם במשך מספר שנים ברציפות. ישבתי והתבוננתי בו במשך שעות, מנסה להבין את סוד ההצלחה שלו.

התבוננתי כיצד עם כשרון שווה לרבים אחרים, בעזרת התמדה ונחישות מצליח אדם להתעלות מעל המגבלות שלו עצמו ומתקדם לאט ובהתמדה אל עבר היעד והמטרות שלו. במשך שעות הוא למד שוב ושוב את אותו התרגיל, נופל ומנסה שוב, נופל ומנסה שוב עד אשר הוא למד אותו. ואז אחרי מאות ניסיונות או יותר, הוא לא רק ידע אותו, אלא הוא גם שלט בו. בהתמדה ולאורך זמן הוא לימד את עצמו במשמעת ועבודה קשה את מה שלאחרים אולי היה יותר קל ללמוד אבל הם מעולם לא שלטו בו.

בספר היוגה סוטרה מקדיש פטנג'לי לנושא, 2 סוטרות בספרו הראשון:

13.1 אימון הוא המאמץ להתייצב בכך (בהתייחס לאימון שמסייע לנו להגביל את 5 תנודות התודעה)

14.1 אך (אימון) זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן. (תרגום אורית סן גופטה)

תיפול 7 פעמים וקום 8 אומרת אמירת זן ידועה. נסה שוב ושוב ושוב עד אשר תצליח.

לא רק באולם המדיטציה, או על המזרון יוגה בשעת התרגול אלא גם בעסקים, במשפחה ובחיים בכלל.

לך ישר, במשך עשרת אלפים שנה. בהתמדה ולאורך זמן.

הפוסט באדיבות ערן אלוני מורה צ'אן יוגה וזן ומעביר סדנאות זן לעסקים

היום הראשון

הוא אשר לא ימצא רפואות חדשות, ללא ספק ימצא תחלואות חדשות. הזמן הוא הממציא הגדול מכולם. (סיר פרנסיס ביקון).

עם כניסתנו למאה ה 21 , יוגה כפי שהיא נראית היום היא כנראה התרופה החדשה של המערב. יחד עם זאת היוגה היא למעשה בת יותר מ5000 שנה – היא נמצאת איתנו יותר זמן מהאיסלם ואפילו מהנצרות. היום, בבתי יוגה בארץ ובעולם, סנסקריט, אחת מהשפות הכתובות הראשונות, הפכה בכיתות הלימוד לשפה מקצועית מודרנית.
ואז, אנחנו שואלים –מדוע יוגה? ומדוע עכשיו?

אני מאמינה שהרעב והלהיטות שלנו לחבק את היוגה כתרגול רוחני הם הראיה לתשוקה, לרצון שלנו בשינוי, בצמיחה. כשמסתכלים על מה שנשאר אחרי מרחץ הדמים של המאה ה20 ועל סכנות ההווה, ישנו צורך במה שרוברט תורמן (הוגה בודהיסטי) קרא "מהפכה קרה".
אנחנו צריכים תבנית חדשה, פרדיגמה שתחליף את החיבור שלנו לחוסר האיזון. יוגה היא לימוד האיזון ולהיות מאוזנים היא מטרת כל היצורים החיים. זה הבסיס שלנו.
אני כותבת שורות אלו כשמה שמנחה אותי הן היוגה סוטרות של פטאנגלי, הן נכתבו בערך בין 200 ל500 לפנה"ס והן עורכות דרך רוחנית שכבר כשנכתבו הייתה בת כמה מאות שנים.
פטאנגלי כתב 196 סוטרות – משפטים תמציתיים- העוסקים בהכשרת הגוף האנושי, בפוטנציאל שלו ואיך ניתן לממשו. מקיף, שיטתי ומדויק להפליא היוגה סוטרות אוגדות בתוכן את תמצית כל התרגול הרוחני למעיין תכנית חיים בסיסית. היוגה סוטרות אינן סותרות אף לא אחת מהתיאוריות הדתיות הקיימות. במקום זה נמצא מדריך צעד אחר צעד לחיים נכונים, מדריך שישלים את מטרותיה של כל מסורת רוחנית באשר היא.
תרגול רוחני הוא כזה שיביא אותנו להשלים מעגל – לא לעצמי חדש אלא דווקא בחזרה אל המקורות של עצמנו, אל האמת שלנו. יוגה היא התרגול של מה שיש, בסופו של כל מסע הגיבור מוצא עצמו ומגלה שבעצם הוא לא היה צריך ללכת לשום מקום, שכל מה שהוא חיפש היה בתוכו לכל אורך הדרך. דורותי שטיילה מעבר לזמן ולמקום אל ארץ עוץ ואף נאבקה נואשות למצוא את דרכה בחזרה לקנזס, גילתה שהיא היתה יכולה ללכת הביתה בכל זמן.
לבסוף היא למדה שהרפתקאותיה הן שהביאו אותה להאמין בכך. זוהי מטרתו של כל אימון רוחני, להביא אותנו הביתה, הביתה להבנה שכבר עכשיו, ברגע זה יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים.

היום כשאנחנו רחוקים מאד מהבית ומיוגעים מעצמנו. השמש שוקעת ואין כל מטרה למראית עין. יוגה היא המנורה הדולקת בחלון ביתנו, עמומה אך מובחנת לאורך הערב רב הרוחני שבתוכו אנו תוהים. בזמנים בהם אנו לא יכולים לחוש רחוק יותר מביתנו, יוגה מזכירה לנו שאנחנו כבר כאן, שאנחנו צריכים פשוט להתעורר מחלום הניתוק. להגדיל את האור.

מרים עוז רווה מתרגלת יוגה כ- 7 שנים ולומדת עוד קצת בכל תרגול.
בוגרת קורסי המורים Baptiste power vinyasa yoga institute בארה"ב, וכן משכן היוגה בת"א (אשטנגה ויניאסה יוגה), יוגה לילדים ובייבי יוגה בשיטת itsy bitsy yoga.
תלמידתו של בארון בפטיסט. מפתחת ערכת קלפי בייבי יוגה – יוגה לפיצקים.
וגם אמא לשניים שנהנים לתרגל.