מרק וויטוול המורה יקר מגיע שוב לארץ לסטודיו פראנה יוגה בתחילת נובמבר ויעביר מספר סדנאות,
מרק למד עם קרישנמצ'ריה ודסיקצ'אר ומעביר בצורה כנה ופשוטה את מהות ויופי שבתרגול יוגה לפי תפיסתו,
למי שלא פגש את את מרק מומלץ בחום,
הנה שני קטעי יוגה וידאו איתו למי שרוצה להכיר ולהתרשם:
למי שעדיין לא נתקל בקשר הלכאורה מוזר ולא קשור בין יוגה לשיכורים הזה צפויה הפתעה,
תנוחות יוגה אמורות להיות מנחים טבעיים ונוחים בהם הגוף יכול לשהות לאורך זמן בלי מאמץ ולהרפות, כנראה שהאלכוהול מביא אנשים לתנוחות דומות לתנוחות יוגה.
האמת שלא כולן נראות כל כך נוח, אבל לכו תדעו.
שווה צפייה
רובכם מכירים את צמד המילים "אשטנגה יוגה", אולם כמה באמת יודעים מהי המשמעות המושג? במאמר זה אנסה להבהיר כמה ממושגי היסוד של עולם היוגה.
רוב מתרגלי האתה יוגה (התרגול הפיסי של היוגה) מכירים את האשטנגה כתרגול סדרות קבועות של אסאנות (תנוחות). למעשה, האשטנגה יוגה הוא מושג הלקוח מתוך סוטרות (פסוקי) היוגה של פטנגלי, והוא נותן מבנה מסויים והדרגתי של תרגול. חלק ממבנה זה הוא האתה יוגה, כלומר אסאנות (תנוחות), וסוג מסויים של תרגול האתה יוגה כיום מוכר כאשטנגה יוגה.
אשטנגה יוגה משמעותה בסנסקריט שמונת השלבים של היוגה. המילה אשטה (שמונה), אנגה (שלבים או איברים), מדברת על שמונה המדרגות בדרך להשגת האיחוד עליו מדברת היוגה.
שמונת השלבים הם: יאמה (ריסונים), ניאמה (קיום החוקים), אסאנה (תנוחות), פרניאמה (בקרת הנשימה), דהרנה (התכנסות החושים), דיאנה (מדיטציה), וסמדהי (מצב של תודעת על).
יאמה וניאמה
היאמה והניאמה הן כמו עשרת הדיברות של היוגה. עשה ואל תעשה.
היאמה הראשונה היא: אהימסה, ומשמעותה אי אלימות. התחשבות בכל היצורים החיים, במיוחד באלה התמימים, באלה אשר הם בקושי, או במצב פחות טוב משלנו.
היאמה השניה היא: סטיה, ומשמעותה חתירה לאמת. תקשורת נכונה על ידי דיבור, כתיבה, ומעשה.
היאמה השלישית היא: אסטאה, ומשמעותה אי גניבה. כוח רצון מול תשוקה לדבר אשר אינו שייך לנו.
היאמה הרביעית היא: ברהמצריה, ומשמעותה התמרת האנרגיה המינית. מתינות ומדידות בכל מעשינו.
היאמה החמישית היא: אפריגראה, ומשמעותה אי חמדנות. אי אחיזה במה שאינו באמת שייך לנו. היכולת לקבל רק את מה שבאמת ראוי לנו ואנו ראויים לו. ולשחרר את המיותר.
הדרך בה אנו מוציאים לפועל מהויות אלא תלויה במקום בו אנחנו עומדים, פנימית וחיצונית. היא תלויה ברקע התרבותי שלנו, באמונות שלנו, ובאישיותנו. ההשתקפות של כללים אלה בחיינו היא כאשר המכשולים בתודעתינו מופיעים. הדרך בה אנו מתמודדים בסיטואציות עם עצמנו ועם אחרים מגלה את המקום התודעתי בו אנו עומדים ואת מדרגת אישיותנו הנוכחית.
הניאמה הראשונה היא: סאוצה, ומשמעותה ניקיון. שמירת הגוף והסביבה שלנו בניקיון ובסדר.
הניאמה השניה היא: סנטושה, ומשמעותה שביעות רצון. היכולת שלנו להיות בנוחות עם מה שיש לנו ומה שאין לנו.
הניאמה השלישית היא: טפאס, ומשמעותה סיגוף. הסרת האלמנטים הלא טהורים מגופינו ותודעתנו, על ידי שמירה על הרגלים של אימון, שינה, תזונה, עבודה ורגיעה.
הניאמה הרביעית היא: סואדיאיה, ומשמעותה לימוד עצמי. מודעות וראיית עצמנו והתקדמותינו בדרך.
הניאמה החמישית היא: אישוארה פראנידאה, ומשמעותה שאיפה לתודעת העל. ראיית העליון בכל, השלמה וקבלה של מגבלותינו הנוכחיות. ההבנה שהכל לטובתינו העליונה ושהנכון מתאפשר ברגע.
אסאנה
אסאנה משמעותה תרגול התנוחות הפיסיות של ההאתה יוגה. תפקידן הוא לחזק ולהגמיש את הגוף, לנקות אותו, לשחרר אותו מחסימות ולפתוח אותו לזרימה מחודשת ובריאה. כיוון שיש קשר הדוק בין הגוף והנפש, העבודה דרך הגוף יוצרת מיקוד וריכוז ובהירות ורגיעה גם בתודעה.
פראניאמה
פראניאמה הם תרגילי הנשימה. הנשימה מושפעת ישירות מן התנועה (הפנימית והחיצונית) ומקרינה על המצב התודעתי שלנו. היכולת שלנו בתימרון הנשימה והפראנה (האנרגיה) בגוף, עוזרת לנו להשקיט את גלי התודעה שלנו. תוך כדי תרגול היוגה ניוכח בקשר ההדוק שבין תנועה נשימה ותודעה.
תרגול חמשת השלבים הראשונים האלה מביאים באופן אוטומטי להשגת מדרגה נוספת המביאה לריכוז המאפיין את הסאמיאמה, שלושת השלבים הבאים (דהרנה, דהינה וסמדהי):
דהרנה
דהרנה הוא שלב בו החושים כבר אינם שלוחים החוצה אל העולם ומנסים להשביע את תשוקותינו דרכו, אלא הם מופנים פנימה ומתבוננים אל תנועותינו הפנימיות המשתקפות ממגענו עם העולם. אנו מתחילים לראות את הצורות הפנימיות שלנו כמקור לעבודה ושיפור עצמי. אנחנו פחות מושפעים במצב רוחינו מהעולם, ופחות מגיבים בצורה אוטומטית ויותר מכירים עצמנו ומצליחים לבחור איך אנחנו רוצים להרגיש ביחס לעצמנו או לעולם. גם אם לא הגענו ליכולת בחירה אולטימטיבית, תמיד נוכל לקבל את מקומנו כרגע, ולהמשיך משם.
דהיאנה
דהאינה מדבר על ההתבוננות. בתוך ההתבוננות קיים תהליך של הפרדה בין האגו למהות. בין מה הוא באמת אנחנו והוא ניצחי, ומה בר חלוף ולא תורם להתקדמות שלנו, אלא רק מהווה מכשול ריגעי בדרך.
סמדהי
הסמדהי הוא המצב של ההארה. זהו המצב השלם, בו האדם הגיע להגשמה עצמית, לשלמות ולשחרור מהאגו.
"אשטנגה יוגה" הוא למעשה מושג הכולל בתוכו משהו מאד גדול ושלם, היכול להספיק גם לגלגול חיים שלם או יותר מכך.
הכותבת היא נינה שדות. מדריכה בכירה ליוגה ובעלת מרכז "אום – מקום של יוגה" במושב מזור.
054.3034004
בטקסט העתיק יוגה סוטרה של פטאנג'לי מוזכרים בפרק השני 5 גורמי מכאוב,
אנחנו מביאים קטע מהפרק השני המתייחס לגורמי המכאוב מתוך תרגומו המצוין של דני רווה
את הטקסט יוגה סוטרה ניתן לקנות בחנות יוגה.
הפנים משקפות את המצב הרגשי והמנטלי שלנו ופעמים רבות מאמץ בתרגול יוגה בא לידי ביטוי בפנים מאומצות , סובלות ורציניות.
גם את שרירי הפנים צריך ללמוד להרפות ולשחרר ולו בשביל למנוע קמטים לעת זקנה 
אז הנה יוגה לפנים :
ל"ג בעומר הגיע שוב ואיתו מדורות בכל רחבי הארץ והרבה אש מסביב.
בעולם היוגה למושג האש חשיבות רבה.
האש (טאפאס , אגני) היא כלי חזק לניקיון וטיהור פנימי, האש שורפת את כל הזוהמה והרעלים הפיזיים, הרגשיים והמנטליים.
תנוחות יוגה ותרגילי ניקוי יכולים לשמש כדי לווסת את האש הפנימית למקום הרצוי, וידע ותרגול שאנו צוברים שורפים לאט לאט את אי הידיעה – avidya.
עוד חיבור לאש וללהבה הוא תרגול ה Trataka בו אנו מתבוננים בלהבת נר כמוקד להתבוננות, מדיטציה וזיכוך התודעה (עבור חלקנו זהו מנהג ילדות עתיק יומין מימי חנוכה..)
שיהיה לכולנו חג שמח וידידותי לסביבה
יואל
הוא עומד מול המראה, שיערו שחור וקופץ לכל הכיוונים, פניו עגולות, מעט מטושטשות, כאילו עוד לא סיימו להתעצב. גופו גדול ומגושם והוא מתאמץ לא להסתכל לעברו. שוב ושוב הוא עוצם את עיניו, פותח אותן מהר אבל לא מספיק לראות אותן סגורות, כדי להבין איך הוא נראה בזמן שהוא ישן. מהמטבח עולה ריח של שניצל מטוגן, והוא מתלבט האם להפסיק וללכת לטעום קצת. אחרי שהראש מתחיל לכאוב לו הוא מוותר ומחליט להתפשר – עוצם עין אחת ומנסה להסתכל על הצד של הפנים עם העין הסגורה. האף קצת נמשך למעלה, והעין הסגורה מכווצת, לא נראה לו שזה מה שיעזור לו.
"אוף", הוא מתעצבן והולך למטבח.
כל הילדים בקבוצה שלו כבר צפים בבריכה בקלות ורק הוא מתעקש לבטוש במים בידיו וברגליו, לא מצליח לתת למים לשאת את משקל גופו. הילדים צוחקים עליו ואומרים שזה בגלל שהוא שמן, למרות שענתי, מדריכת השחייה, דווקא אמרה שלשמנים יש יותר אחוזי שומן, מה שאמור דווקא לעזור להם לצוף. אחרי אחד השיעורים ענתי מבקשת ממנו לגשת אליה, "אולי, תנסה לדמיין שאתה ישן", אמרה, "זה יכול לעזור".
הרעיון טוב, אבל לילד קיבוץ של שנות השמונים, ובמיוחד ליואל, זה לא כל כך עוזר. הלילות קצרים, מתחילים במהומה ומסתיימים בהשכמה שאין בה חמלה. ובתווך לילה אפל רווי פחדים וחששות, ובמיוחד בדידות. לכן החליט לבדוק מול המראה איך הוא נראה כשהוא ישן – אולי יהיה לו קל יותר לדמיין אחר כך בבריכה.
אחרי שבוע של ניסיונות כושלים הוא מודיע לכולם שהוא בכלל לא רוצה לצוף – לצלול זה הרבה יותר כיף. הילדים מגחכים, אבל יואל עושה כאילו לא שם לב. בערבים הוא מתגנב לבריכת הקיבוץ, ומנסה שוב ושוב לצוף. לא משנה כמה הוא מתאמץ, גופו פשוט מסרב לנוח על המים.
באחד הערבים ענתי מגיעה, מסתכלת מהצד בלי שיואל מבחין בה. בזמן שהוא מתנגב היא ניגשת אליו, מציעה לו לבוא אליה לחדר לשתות תה. יואל לא מסרב. נבוך, הוא נשרך אחריה בשבילי הקיבוץ, מתפלל שאף אחד מחברת הילדים לא יבחין בו, ונושם בהקלה כשהם מגיעים לחדרה.
ענתי שופתת מים על עלים טריים, מוסיפה כפית דבש ומניחה על צלוחית קטנה שתי עוגיות. "הרעיון הוא לא בהתאמצות", פותחת פתאום ענתי אחרי כמה דקות של שתיקה, "אלא להיפך, בשחרור, בהרפיה. בזמן שאתה נמצא במים, תתרכז בנשימה, תן לאוויר להיכנס לכל הגוף, מהקודקוד ועד לכפות הרגליים, ותנסה להרגיש איפה יש מתח או כיווץ, ובנשיפה תנסה לשחרר את האזורים הללו. הבעיה שלך היא, שאתה מנסה יותר מדי, ובעצם הסוד הוא לא לנסות. לא להיות אדיש או לחשוב על משהו אחר, אלא פשוט להיות שם, ולתת למים לעשות את העבודה בשבילך, כמה שתתמסר אליהם, כמה שתשחרר ממך ותעביר אליהם – ככה הם יחזיקו אותך יותר". יואל מהנהן במבוכה, וענתי מציעה לו להתאמן כאן, בחדרה, על הרצפה – "בוא" היא מציעה, תוך כדי הזזת השולחן הקטן, "שכב כאן על השטיח ותנסה לתרגל את זה". יואל נשכב על גבו וענתי מציעה לו לפשק מעט את ידיו ורגליו לצדדים – "לא יותר מדי, כך שיישארו מחוברים לגוף, ולא מעט מדי כך שלא ירגישו מוחזקים בכח. עכשיו תעצום עיניים ותנסה לשים לב לנשימה שלך" אומרת ענתי בקול נמוך.
אחרי כמה דקות, ואולי יותר, יואל כבר לא בטוח, הוא מרגיש לפתע ששמיכה מונחת על גופו. השמיכה מכסה אותו, וענתי מהדקת אותה טוב טוב סביבו.
הוא נזכר באביו, בזמנים שעוד היה מגיע אליו לחדר הילדים. בכל לילה לפני השינה היה יושב ליד מיטתו ושר לו. בחורף מניח מפזר חום מתחת לשמיכה, "אבל לא לכסות את הפתח", מזהיר, "שלא יישרף", ואחרי שליואל ממש חם, מהדק את השמיכה סביבו, נושק למצחו ומאחל לו לילה טוב.
דמעות עולות בעיניו, ויואל שוקע לאיטו לתוך התחושה הישנה, מרגיש איך גופו נעשה כבד יותר ויותר, כמעט שוקע לתוך הרצפה, או שאולי הרצפה היא זו שעולה ומחבקת אותו…
למחרת בבוקר הוא מגיע ראשון לבריכה, נכנס למים, פושט את ידיו ורגליו לצדדים, עוצם את עיניו, ונשכב לאחור.
פרק מתוך הספר סיפורי יוגה של אורן ולדמן אשר מביא עקרונות יוגה בדרך סיפורית ומקורית.
בשעה טובה הגיע שעון קיץ והאביב מגיע.
זמן טוב לברך את השמש וליוגה יש תרגול מיוחד בשביל זה.
הברכות לשמש נעשות לרוב בתחילת תרגול היוגה למטרת חימום ופתיחת הגוף, מיקוד התודעה וחיבור בין תנועה ונשימה.
ישנו תרגול יוגה מסורתי של 108 ברכות לשמש אשר מבוצעות ברצף, מומלץ מאוד להתנסות למי שעוד לא יצא.
אז בואו נברך את השמש ושיהיה לכולם אביב נעים.
לא הרבה כתוב בסוטרות של פטאנג'לי על תנוחות היוגה. בסך הכל ישנן שתי סוטרות בעניין זה:
46.II התנוחה – יציבה ונינוחה.
47.II התנוחה בהרפית המאמץ ובהתלכדות עם האינסוף.
לפני שנה חזרתי מטיול בקובה. מדינה מקסימה ומיוחדת היא קובה, אם אתחיל לספר על החוויות הנפלאות שעברתי שם – לא אסיים. אחד הדברים שמשך את תשומת ליבי הוא, שבכל בית בקובה יש לפחות 10 כיסאות נדנדה. רק בזמני הארוחות שלהם הם יושבים על כיסאות רגילים, שאר הזמן הם יעדיפו להתנדנד. רבות הרהרתי בעניין, מדוע אין בארץ כמעט כסאות נדנדה, ומה הם יודעים ואנחנו לא?
לפני זמן מה כשהלכתי לקנות כסא אוכל לבת שלי, נסעתי לחנות המתמחה בכיסאות בריאות ולהפתעתי ראיתי שכמעט כל הכיסאות המוצעים שם היו כסאות נדנדה. מן הסתם התחלתי לקשקש עם בעל החנות, כשסיפרתי לו שאני עוסק ביוגה הוא הגיב בביטחון רב: "אני לא מבין את היוגה, יוגה זה לא בריא"! כמובן שהתפלאתי לשמוע נחרצות כזו לגבי היוגה והמשכתי לחקור אותו. התפיסה שלו לגבי יציבה נכונה היא שכדאי להיות כל הזמן בתנועה, להתנדנד, לא להישאר באותה תנוחה לאורך זמן, וביוגה לטענתו, קורה בדיוק ההיפך: נשארים בתנוחה אחת לאורך זמן, גם אם זה מלווה בכאבים.
הסכמתי עם בעל חנות הכיסאות. לעיתים הבנה לא נכונה של "יציבות", יכולה לגרום לתנוחות באימון יוגה להיות יותר מידי נוקשות, כמו עמוד חשמל שלא זז. סוג היציבות הזה אכן איננו בריא ואף מסוכן. הפעלת כוח כדי להיות יציב, כדי שהתנוחה תהיה כמו בספר היוגה, לא תאפשר נינוחות בתנוחה, לא תאפשר להישאר בתנוחה לאורך זמן, והיא מונעת את הרצון הטבעי של הגוף להיות בתנועה. כנראה שהקובנים שהם אלופי הנינוחות – אתה מבקר אצלם ואתה מיד מרגיש "בבית" – מבינים משהו גם ביציבה.
האמת היא שלעיתים התנוחה ביוגה רק נראית כאילו היא קפואה וחסרת תנודות. אם נתבונן לעומק נוכל לראות שגם האדם היושב במדיטציה לאורך זמן, בעצם מתנדנד. התנודות שלו הן קטנות מאוד, ונגרמות כתוצאה מהתהליכים השונים המתרחשים בגוף, במערכת הנשימה ובמערכת העיכול, וכן מהתנועה של כדור הארץ מתחתיו. כאשר התנוחה יציבה ונינוחה, הגוף איננו נוקשה אלא רפוי והוא מגיב לתנועות העדינות ביותר, בדיוק כמו גבעול של פרח שנראה זקוף אך מתנדנד כל הזמן עם משב הרוח, תנועת הנוזלים בתוכו ותנועת האדמה.
אין ספק שכאשר אנו יושבים על כסא נדנדה אנו נינוחים יותר, אין לנו אפשרות בכלל להחזיק את הגוף, להיפך עם כל נדנוד ההרפיה של הגוף מעמיקה. כך גם באימון: תנו לגוף להתנדנד, תנו לו להיות חופשי, לשחק ולהגיב לתהליכים השונים שמתרחשים בתוכו ומחוצה לו. דווקא כאשר אנו משחררים את הגוף היציבות משתרשת בו.
דבר נוסף שכדאי ללמוד מהקובנים הוא האיזון וההימנעות מהרפיית יתר: בצד התנוחה המועדפת עליהם – הישיבה בכסא נדנדה – הם מרבים לרקוד בכל הזדמנות אפשרית, בכל מקום ובכל זמן – וכך נמנעים, בעצם, מהסכנה בהרפיית-יתר העשויה להביא לבטלת הגוף והתודעה. השימוש בצמד המילים יציבות ונינוחות באה להביא את המתרגל לחפש את דרך האמצע. לא להשתמש בכוח כדי להגיע ליציבות כי אז נאבד את הנינוחות, ולא להרפות יותר מידי כי אז נאבד את העצמה שבתנוחה.
אסיים באימרה קובנית ידועה, שהוכיחה לי שהקובנים אכן מחפשים את דרך האמצע, בין הנינוחות שבנדנוד לעוצמה והדריכות של לוחם החופש. Hasta La Victoria Siempre ובתרגום חופשי: עד לנצחון תמיד.
עידו לוי מורה ליוגה ומנהל את פורטל היוגה
תנוחת הלוחם 2 היא תנוחת יוגה חזקה וחשובה מבין תנוחות היוגה הרבות.
היא מחזקת את הרגליים, מאריכה את השדרה, מחזקת ידיים מאזנת וממקדת.
לצפייה בתנוחה
